<h1>ספר החינוך מצוה רפ"ז</h1>
<h2>דף יג:</h2>
שלא ניתן מום בקדשים, כלומר שלא נעשה בבהמה שהיא קדושה למזבח שום חבורה או שום שבר שיפסלה להקרבה, שנאמר [ויקרא כ"ב] כל מום לא יהיה בו, ואמרו זכרונם לברכה קרי ביה לא יהיה בו, ולשון ספרא, כל מום לא יהיה בו, אל תתן בו מום. משרשי המצוה לפי שיהיה בזה בזיון הקדשים, וכבר כתבתי כמה פעמים התועלת הנמצא בהתיקר כבוד בית המקדש ומשרתיו וקרבנותיו אל לב בני האדם. מדיני המצוה מה שאמרו שאחד המטיל מום בקדשים עצמן או בתרומתן עובר בלאו ולוקה חוץ מן הבכור ומן המעשר שהמטיל מום בתרומתן אינו לוקה, לפי שאין ראויין לקרבנות כמו שהתבאר בתמורה [כ"א ע"א]. ויתר פרטיה מבוארים במקומות מפוזרים מזבחים ותמורה. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, אבל אין חיוב המלקיות כי אם בזמן שבית המקדש קיים שראויה הבהמה לקרבן, כמו שמתבאר בגמרא עבודה זרה [י"ג ע"ב].
